מטופלים רבים פונים למרפאתי בשל עיוותים שונים בכפות הרגליים. העיוותים השכיחים ביותר הינם עיוותי הבהונות, ובעיקר הבוהן הגדולה. העיוות השכיח הינו בליטה בכף הרגל, בבסיס הבוהן, המלווה בתזוזה הצידה של הבוהן עצמה. לתופעה זו שמות רבים – הלוקס ולגוס, בוהן קלובה, בוניון, עצם בולטת. לעיתים רבות, הבוהן הגדולה דוחפת את הבהונות הקטנות הצידה או למעלה, עד אשר הן עצמן מתעוותות. לעיוותים אלו קוראים בהונות פטישיות או בהונות רוכבות.
אז למה זה קורה ומה עושים עם זה? הסיבה העיקרית להלוקס ולגוס ובוניון הינה תורשתית. ידוע כי התופעה עוברת במשפחה, ולעיתים קרובות באים אלי מטופלים מדורות שונים שאתקן את העיוות. למרות הנטייה לחשוב שזוהי בעיה של הגיל המבוגר, השינוי בצורת האצבעות מתחיל פעמים רבות בגיל צעיר, כבר בגילאי העשרה המוקדמים! סיבה נוספת להחמרה עם הזמן היא צו האופנה – נעילת נעלי עקב או נעליים צרות ומחודדות מאיצה את תהליך השינוי באצבע.
אז מה עושים עם זה? התשובה מתחלקת לכמה סעיפים….קודם כל, אם זה לא מפריע, אז לא צריך לעשות כלום. אם הבוניון כואב או מפריע, ניתן לנסות לשנות את סוגי הנעליים לנעליים רחבות יותר או ללא עקבים. כמו כן ניתן לנסות לשים מפרידי סיליקון בין האצבעות לתקן את זוית האצבע בנעל. אין טעם לשים סדי לילה למינהם, כיוון שיעילותם לא הוכחה.
אם העיוות או הבליטה מפריעים, כואבים, או גורמים לפגיעה באיכות החיים, זה הזמן לשקול טיפול ניתוחי. הטיפול הניתוחי פשוט, ניתן לביצוע בהרדמה מקומית או בטשטוש, ונעשה במתכונת של אשפוז יום. רבים מהמטופלים שלי חוששים מטיפול ניתוחי, בעיקר מכמה מיתוסים לא נכונים שהשתרשו במרוצת השנים. אפריך כאן כמה מן המיתוסים השכיחים יותר. מיתוס ראשון: “אי אפשר לדרוך על הרגל המנותחת לכמה חודשים”. לא נכון! בתום הניתוח ניתן לדרוך באופן מלא על הרגל המנותחת ללא חשש. אין צורך לקפצץ בבית על רגל אחת. מיתוס שני: “זה תמיד חוזר”. לא נכון! מיתוס זה נובע מסיפורי הסבתות שלנו שעברו את הניתוחים לפני עשורים מרובים בטכניקות ישנות ולא נכונות, וכך למעשה לא תיקנו את הבעיה מן השורש. רוב המוחלט של התיקונים (מעל 90%) נשמר לשנים רבות ואין צורך בניתוח חוזר. מיתוס שלישי: “יש לנסות לדחות את הניתוח לגיל מאוחר ככל שניתן”. לא נכון! מיתוס זה נובע כתוצאה ישירה מהמיתוס הקודם. אין מקום לדחות את הניתוח אם הבעיה מפריעה כעת. כל עוד הניתוח מתבצע נכון אין סיבה לחזרה של העיוות. ההיפך הוא הנכון: ככל שממתינים יותר העיוות המקורי והסטייה של הבוהן גדלים, מה שמקשה על התיקון הניתוחי. אני מנתח מטופלים ומטופלות מכל הגילאים, החל מגיל 12 ועד 90. מיתוס רביעי: “הברגים בכף הרגל מפריעים ויש להוציאם”. לא נכון! במהלך הניתוח אני מכניס ברגים לעצם בכף הרגל, על מנת לשמר את התיקון שביצעתי. הברגים עוזרים לייצב את התיקון ולמעשה עוזרים לריפוי, מפחיתים את הכאב, ומאפשרים דריכה מיידית. אמנם נכון שלעיתים יש להוציא את הברגים לאחר מספר חודשים, אך רק בנסיבות מיוחדות וכשצריך. מיתוס חמישי: “זה ניתוח כואב”. קצת נכון…..החלמה מן הניתוח אכן כואבת בימים הראשונים, אך תודות לטכניקה יחודית של ניתוח זעיר פולשני, הכאבים עצמם נסבלים היטב ונשלטים תחת טיפול תרופתי נוגד כאבים.
את הניתוח אני מבצע בשיטה מיוחדת, דרך חתכים קטנים (מלעורית), על ידי מכשיר מיוחד המשמש במשייף עצם. כך ניתן לבצע את התיקון ללא חתכים גדולים ללא צלקות גדולות, וללא חשיפת העצם או המפרק. הקיבוע נעשה עם ברגים מיוחדים המקנים לתיקון יציבות רבה, כך שניתן לדרוך מיידית על הרגל. בטכניקה זו יש פחות כאבים משמעותית, פחות נפיחות וחזרה מהירה יותר לשגרה מאשר הטכניקה הפתוחה. את השיטה פיתחו רופאים מצרפת ואנגליה, והיה לי הכבוד ללמוד מאחד המומחים המובילים בתחום, ד”ר ג’ואל ורנואה מצרפת.
בכל מקרה של עיוות באצבעות, בליטה בכף הרגל, בוניון, אני ממליץ להתייעץ עם מומחה כף רגל וקרסול המתמחה בטכניקות ניתוחיות מתקדמות.
