מקצועות חופשיים, במיוחד רופאים ועורכי דין, מכירים את התופעה: “דוקטור רק שאלה קטנה”…
זה יכול להגיע מכל כיוון: המחנכת של הילדים, השכן בבניין, החברים במפגש חברתי ועוד.
בחברה שבה מקצוע הרפואה מוערך כשליחות לשם הצלת חיים והקוד האתי לא מאפשר להתעלם מאדם שפונה לרופא בבעיה רפואית, קשה לפעמים להתעלם או לדחות את הבקשה לעצה “קטנה”.
בעידן הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת הגלויים, מאד פשוט לפנות לרופא בשאלה כתגובה לפוסט, בלוג וכיו”ב.
במציאות הדוחקת שבה פועלים שירותי הרפואה בישראל, עולה החשש כי דחק זמן ומקום יגרום לתקשורת חפוזה בין רופא למטופל, “רפואת פרוזדורים”, במקום שיחה מסודרת במרפאתו של הרופא ולא בכדי קבע בית המשפט כי: “הסכמתו של רופא להיגרר ל:”רפואת פרוזדורים’, חרף נביעתה מרצון טוב להושיט עזרה ללא חובה וללא תמורה, מעלה חשש ל’הפרה צפויה’ של חובתו הרפואית”.
עצות על ידי רופאים שלא מכירים את המצב הרפואי לאשורו, עלולות לגרום לבעיות מורכבות. יתכן שהשואל רק רוצה להרגיע את עצמו ולקבל אישור כי תוצאות הבדיקה שקיבל הן תקינות, אך הרופא במצב שכזה לא יכול להשיב עניינית.
המסגרת החוקית
1. עוולת הרשלנות
על מנת שתקום עילת רשלנות רפואית לתובע פוטנציאלי, יש צורך בקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המטופל או האדם שמבקש עצה, הפרת אותה חובת הזהירות, קרי, התרשלות (פעולה בניגוד “לרופא הסביר” ובניגוד לפרקטיקה המקובלת), קיומו של נזק וקשר סיבתי.
ככלל, בתי המשפט הכירו בקיומה של חובת הזהירות המושגית בין רופא לאדם שטופל על ידו ואין נפקא מינה אם היה זה בתשלום או חינם אין כסף, על בסיס טובה אישית או במסגרת קופת חולים/בית חולים.
כאשר אדם הסתמך על עצה שקיבל מבעל מקצוע בתחום מומחיותו (רופא, עורך-דין וכד’) פעל על פיה ונגרם לו נזק – יש ותקום עקב כך עילת תביעה בעוולת הרשלנות לתובע.
פסק דין שנדון בבית המשפט המחוזי עסק בנושא רפואת מסדרון שניתנה אגב הליכה במסדרון של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ.
מדובר היה בייעוץ נוירוכירורגי לעובר ברחם אמו שהיה חשש כי הוא לוקה במום נוירוכירורגי, והוא טופל על ידי מספר רופאים בבית חולים. אחד הרופאים “הרגיע” את ההורים ולשאלתם השיב כי “מדובר ב’שקית מים’ ואפשר לתקן זאת לאחר הלידה ע”י שאיבה או בניתוח”. ההורים הסיקו מכך כי אין צורך לבצע הפלה כיוון שהמום ניתן לתיקון לאחר הלידה ואכן החליטו ללדת את העובר שנולד עם הלקות הקשה.
2. חוק זכויות החולה התשנ”ו-1996 מגדיר כי טיפול רפואי הינו: “לרבות פעולות איבחון רפואי” ומגדיר מטופל כ: “חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי”.
החוק מטיל חובות על הרופאים כדי למלא אחר תכלית החוק שהינה “לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיות”. פועל יוצא מכך, מענה למטופלים על גבי הרשתות החברתיות עלול לפגוע בפרטיותם ולהפר את הסודיות הרפואית לה הם זכאים.
3. בהיבט התקשורתי ביחסי רופא מטופל, מצופה מהרופא כי יפעל כמיטב יכולתו לא רק להעביר מסר למטופל אלא לנקוט אמצעים סבירים כדי לוודא באופן סביר שהמסר נקלט והובן. מסר יכול להיות: המלצות לטיפול, נקיטת זהירות, המלצה קשה כדוגמת: קטיעת איבר, ביצוע הפלה וכו’. ייעוץ רפואי הניתן כדרך אגב, לא יכול לרדת לעומקם של דברים וקשה להבטיח כי הובן ונקלט אצל המטופל.
4. באספקט בריאותו הנפשית של המטופל – קיימת בעייתיות בקבלת “בשורות איוב” או פענוח תוצאות בדיקות המגלות קיומה של מחלה או תסמונת באופן מקוון. ידועים מקרים בהם פענוח מחלה קשה שמטופל קיבל לביתו גרמו לו לשלוח יד בנפשו.
5. מעבר לשאלת האחריות – יש את כבוד המקצוע. רופא שלמד, השתלם והתמחה שנים רבות עד להשגת הרישיון הנכסף, לא אמור לחלק את הידע שרכש והניסיון שצבר לכל דיכפין על גבי הרשתות החברתיות בדרך של תשובה מקיפה, או בסוג של דרך אגב/על הדרך… כפי שהמבקש לקבל ייעוץ משפטי מגיע למשרדו של עורך-הדין עם כל המסמכים הרלוונטיים, כך מטופל המבקש ייעוץ רפואי אמור להיפגש עם הרופא במסגרת רפואית כלשהי, כשמול הרופא עומדים הנתונים הרלוונטיים של המטופל.
ל ס י כ ו ם
למרות שרופאים יכולים לשגות באבחנה ובהמלצות, קיימת בעייתיות לתת המלצה טיפולית/אבחונית למטופל מבלי להכיר לעומק את התמונה הכוללת, בין היתר, את ההיסטוריה הרפואית, התרופות שנוטל המטופל, רגישויות וכיו”ב.
כפי שכתב בית המשפט באחד מפסקי הדין שעסק ברפואת מסדרון:
“סיכומו של עניין זה הוא כי על הרופא “לראות” את המטופל שמולו (ולא רק את הרשומה הרפואית שלו); לשוחח איתו כמו שמשוחחים עם לקוח שמבקשים להשביע את רצונו; לתעד את עיקרי השיחה ברשומה הרפואית – ולקוות כי בית-המשפט, אם הדברים יגיעו לבחינה שיפוטית, יאשר שההסבר היה סביר ומספק בנסיבות העניין”.
בהצלחה !
———————————–
*כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי וחלקי בלבד המיועד כשירות לציבור הרופאים והפארא רפואי והוא איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל המסתמך על המאמר בלבד, ללא ייעוץ משפטי אישי, עושה זאת על אחריותו. המחברת איננה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים.
———————————–
עורכת-דין שירלי גינזבורג (LL.M)
– עורכת דין, בוגרת תואר ראשון ותואר שני (מוסמך LL.M ) במשפטים ובוגרת מסלול ניהול סיכונים ברפואה מטעם אוניברסיטת תל-אביב.
– יועצת משפטית למוסדות רפואיים, בתי חולים, מעבדות, חברות ציוד רפואי, מרפאות ולרופאים פרטיים בתחומי הרשלנות הרפואית, ניהול סיכונים וייעוץ משפטי בביטוח אחריות מקצועית רפואית.
– מנחה סדנאות משפטיות לרופאים העוסקים בתחום האסתטיקה.
– מרצה בפורומים מקצועיים וביטוחיים- מוסדות רפואיים, בתי ספר לאסתטיקה רפואית בתחומי הרשלנות הרפואית, ניהול סיכונים וביטוח אחריות מקצועית רפואית.
0544-552213, 03-5714001
Medisafe@zahav.net.il
www.ShirLaw.co.il
https://www.lawreviews.co.il/provider/ginzburg-shirly
פייסבוק: עורכת-דין שירלי גינזבורג
** המידע המשפטי המוגש לעיל נכתב ונערך ע”י עו”ד שירלי גינזבורג במסגרת הרצאה משפטית לרופאים והוא מהווה מידע כללי וחלקי בלבד. השימוש במידע אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי פרטני והמסתמך על מאמר זה בלבד ללא ייעוץ אישי עושה זאת על אחריותו הבלעדית.