ארגון הרפואה האמריקאי יצא בשנת 1999 בהכרזה כי “לטעות זה אנושי” …
מערכת הבריאות בישראל הינה מהמתקדמות בעולם אך טעויות יכולות להתרחש. לטיפולים רפואיים יש סיכויים וסיכונים וגם רופאים מיומנים עלולים לטעות לפעמים באבחון או בטיפול.
הרופאים מתמודדים כל העת עם כמויות עצומות של ידע. בספר האבחנות הבינלאומי ICD-9 יש מעל 13,000 מחלות, תסמינים וסוגי פציעה שונים.
הרשלנות הרפואית יכולה להיות באופן הטיפול עצמו ואז יש צורך לעמוד בארבעת יסודות עוולת הרשלנות ובכלל זה קיומו של נזק, או שהיא נובעת מהעדר הסכמה מדעת של המטופל. כלומר, המטופל לא קיבל את כל המידע בקשר לסיכויים ולסיכונים בטיפול באופן שלא ניתנה הסכמתו המודעת והאוטונומיה שלו על גופו נפגעה.
כיצד ניתן לקבוע האם מדובר בטעות או ברשלנות ?
ההערכה היא כי בישראל מתים בכל שנה כמה מאות אנשים כתוצאה מטעויות רפואיות.
כאן נכנס המושג: “הרופא הסביר”. ככלל, כשרופא פועל במיומנות ובזהירות, תוך שיש ברשותו הידע העדכני, והוא מטפל לפי הפרקטיקה המקובלת, גם כשהוא מתלבט בין מספר חלופות טיפוליות ובסופו של יום בוחר בחלופה מקובלת וידועה (אסכולה), תוך הסכמתו מדעת של המטופל ותיעוד הנימוקים שהביאו להחלטתו, אזי גם אם נגרם נזק – לא בהכרח מדובר ברשלנות אלא בטעות אנושית.
בנייר עמדה של ההסתדרות הרפואית נקבע כבר בשנת 2004 כי הרפואה איננה מדע מדויק ואין היא יכולה לערוב לתוצאה חיובית בכל טיפול. לפיכך, תקלה בטיפול רפואי היא לפעמים בלתי נמנעת.
להלן מספר דגשים:
• “מבחן הצפיות” – חובת הזהירות של רופא מול מטופל נבחנת על פי צפיותו של המטופל. הרופא אמור לצפות את הנזק ולמנוע אותו שכן אחרת הוא מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בית המשפט יבדוק אם רופא סביר יכול היה לצפות את הסיכון ואת גרימת הנזק במקרה הספציפי.
• חובת היוועצות עם דיסיפלינות אחרות/רופאים בכירים – בית המשפט מצפה מהרופא להיוועץ במקרים של התלבטות עם רופאים אחרים, גם מתחומי רפואה אחרים, על מנת להגיע להחלטה על הטיפול המתאים.
• אסכולות הטיפול – רפואה איננה מתמטיקה. לעיתים ישנן מספר אפשרויות טיפול. האסכולה שתיבחר צריכה להיות מוכרת בעולם הרפואה ובהתאם לנורמות המקובלות (להבדיל מטיפול ניסיוני שנוסה בעיירה נידחת בעולם..).
• חובת התעדכנות תמידית בידע מקצועי – על כל בעל מקצוע להתעדכן תדיר בתחומי מומחיותו. תחום הרפואה הינו עמוס ידע, דינאמי ומתחדש כל העת. אם הטעות בשיקול הדעת נובעת בגלל שלרופא לא היה מספיק ידע מקצועי, או שהוא לא נזהר מספיק, זו עלולה להיות רשלנות.
ידע בניהול סיכונים וחשיבותו
ניהול סיכונים מחושב ברפואה ובמקצועות הבריאות עשוי להביא לשיפור בטיחות המטופל ולצמצום טעויות/כשלים בטיפול כמו גם מצבי רשלנות אשר יבססו תביעות עתידיות.
הכרה בסיסית של הרופאים והצוות המטפל של הסוגיות המשפטיות/מדיקולגליות הנושקות לעבודתם – יוסיפו לביטחון של הרופאים באופן שיחדדו את ההכרה כי לא כל נזק או טעות עלולים לבסס נגדם תביעת רשלנות רפואית, בנוסף, ישפכו אור על עבודתם ויעניקו זווית ראיה נוספת, שהרי לא אחת נקבע כי גם אם אין רשלנות רפואית בטיפול עצמו, עלולה להיות רשלנות במסירת המידע למטופל ובהסכמתו מדעת.
תחקור מצבי סיכון ולמידה עצמית יסייעו לרופא להימנע מלחזור על הטעות בעתיד. יש להכניס את יסודות הבטיחות לכל עולמות התוכן במרפאות, כמו גם ידע משפטי/מדיקולגלי בסיסי.
גילוי יזום של הטעות
בקרב גופים רפואיים כמו גם מבטחים שוררת ההכרה כי במקרה של טעות, מומלץ לבצע “גילוי מרצון” למטופל או לבני משפחתו ביחס לטעות ועל ידי כך להגביר את האמון ברופא/במערכת, למנוע מצב של כעס ורצון לנקמה מצד המטופל ועל ידי כך לצמצם תביעות רשלנות רפואית עקב טעות.
הפורמט הינו ניהול שיחה פתוחה, תוך שקיפות מלאה עם המטופל במטרה לנהל הליך קונסטרוקטיבי והוגן לפיצוי המטופל על נזקיו, ללא היזקקות לבית המשפט כגורם מתוך / פוסק.
אך אליה וקוץ בה: מחד, מחקרים מראים כי גילוי יזום מפחית את הפיצויים המשולמים למטופלים אך מאידך, נכון למועד כתיבת מאמר זה, בכל פוליסות הביטוח בתחום האחריות המקצועית הרפואית קיים סייג של אי הודאה באשמה = No Admission. כלומר, חברת הביטוח עלולה לדחות את הכיסוי הביטוחי אם בעתיד תוגש תביעה בקשר לטעות עליה ניתנה הודאה מטעם הרופא/המבוטח אשר הודה באשמתו/רשלנותו..
ל ס י כ ו ם
בית המשפט בבואו לקבוע האם המקרה עולה לכדי רשלנות רפואית יבחן בין היתר מה היה “רופא סביר” עושה באותו מקרה? איך רופא סביר מקצועי היה מטפל באותו מצב, מהי הפרקטיקה המקובלת, מהם הנהלים וההנחיות בעניין וכד’.
כדי שרופא יחשב כרופא סביר, החלטותיו ופעולותיו צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים, ברמה מקובלת, כלומר על הרופא לבסס החלטותיו על ידע עדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם ובהתאם לנורמות מקובלות באותה עת בעולם הרפואה.
בבית המשפט העליון כבר נקבע בעניין קוהרי כי:
כל אדם בשר ודם עלול לטעות. אין זה מבחן של חכמים אחרי מעשה, אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה. רופא בשר ודם עלול לטעות ולא כל טעות מהווה רשלנות”.
———————————–
*כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי וחלקי בלבד המיועד כשירות לציבור הרופאים והפארא רפואי והוא איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל המסתמך על המאמר בלבד, ללא ייעוץ משפטי אישי, עושה זאת על אחריותו. המחברת איננה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים.
———————————–
עורכת-דין שירלי גינזבורג (LL.M)
– עורכת דין, בוגרת תואר ראשון ותואר שני (מוסמך LL.M ) במשפטים ובוגרת מסלול ניהול סיכונים ברפואה מטעם אוניברסיטת תל-אביב.
– יועצת משפטית למוסדות רפואיים, בתי חולים, מעבדות, חברות ציוד רפואי, מרפאות ולרופאים פרטיים בתחומי הרשלנות הרפואית, ניהול סיכונים וייעוץ משפטי בביטוח אחריות מקצועית רפואית.
– מנחה סדנאות משפטיות לרופאים העוסקים בתחום האסתטיקה.
– מרצה בפורומים מקצועיים וביטוחיים- מוסדות רפואיים, בתי ספר לאסתטיקה רפואית בתחומי הרשלנות הרפואית, ניהול סיכונים וביטוח אחריות מקצועית רפואית.
0544-552213, 03-5714001
Medisafe@zahav.net.il
www.ShirLaw.co.il
https://www.lawreviews.co.il/provider/ginzburg-shirly
פייסבוק: עורכת-דין שירלי גינזבורג
** המידע המשפטי המוגש לעיל נכתב ונערך ע”י עו”ד שירלי גינזבורג במסגרת הרצאה משפטית לרופאים והוא מהווה מידע כללי וחלקי בלבד. השימוש במידע אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי פרטני והמסתמך על מאמר זה בלבד ללא ייעוץ אישי עושה זאת על אחריותו הבלעדית.