ניתן ואף רצוי מאוד לבצע פעילות גופנית בנוכחות מחלת לב כלילית (הצרויות בעורקי הלב) ובמקרים רבים ניתן לחזור לפעילות מאומצת ואף תחרותית. לצורך כך נדרשת התאמה של סוג הפעילות הגופנית, מרכיביה ודרגת המאמץ באופן המותאם אישית לכל אחד ואחת.
השכיחות של מחלת לב כלילית עולה עם הגיל כאשר החל מגילאי 35-40 הסיכון גובר. תהליך זה מתרחש הן באוכלוסיה הכללית והן בספורטאים ואתלטים. התהליך המוביל למחלת לב כלילית נקרא טרשת עורקים והוא מואץ עם הגיל ובנוכחות גורמי סיכון הכוללים סכרת, יתר לחץ דם, כולסטרול רע (LDL) גבוה, כולסטרול טוב (HDL) נמוך, עישון ורקע של מחלת לב כלילית בגיל צעיר בקרב ההורים, אחים ואחיות.
תסמינים של מחלת לב כלילית בקרב ספורטאים
הצרות בעורקי הלב מובילה לירידה בזרימת הדם ולמצב של פער בין הכמות הנדרשת לזו המסופקת. חוסר אספקת הדם יופיע בראש וראשונה בזמן מאמץ כאשר קיימת עליה בקצב ועבודת הלב. התסמינים הטיפוסיים כוללים לחץ בחזה שלעיתים מתפשט לאזור הלגרון, ללסת, ליד ימין או ליד שמאל, קוצר נשימה ולעיתים דופק לא סדיר, סחרחורת ואף התעלפות.
חשוב להדגיש שבקרב ספןרטאים התסמינים יכולים להיות לא אופיינים ולהתבטא כירידה בכושר (“תחושה שלא סוחבים”), בדופק גבוה מהרגיל ביחס למאמץ שמבוצע ובתחושה של קושי חריג בתחילת המאמץ שחולף בהמשך. במצב זה, הספורטאים, שברוב המקרים שומרים על אורח חיים בריא, אינם חושדים שהסיבה לשינוי יכולה להיות עקב מחלה בעורקי הלב ומייחסים את התסמינים למגוון סיבות אחרות.
בכל מקרה של הופעת תסמינים בזמן המאמץ, בין אם אופיניים ובין אם לא, מומלץ להמנע מפעילות עצימה ולפנות בהקדם להערכה רפואית.
פעילות גופנית עצימה ותחרותית בספורטאים עם מחלת לב כלילית
מחלת לב כלילית כוללת בתוכה טווח רחב של מצבים החל מטרשת עורקים קלה שאינה גורמת להצרויות משמעותיות אשר מתגלית למשל בבדיקת סיטי של עורקי הלב (“צנתור וירטואלי”)], דרך הופעת תסמינים המובילים לצנתור לב טפולי עם השתלת תומכן (סטנט) ועד להתקף לב חריף. בהתאם, החלטה על חזרה לפעילות ספורטיבית כולל מאומצת ותחרותית מתבססת על הערכה מקיפה של תסמינים, בדיקות יעודיות ושיחה עם המטופל הספורטאי לגבי יעדים ספורטיביים וסיכונים אפשריים. תשומת לב מיוחדת להתאמת המאמץ יש לתת בספורטאים מעל גיל 60 וזאת עקב הסיכון המוגבר בגילאים מבוגרים.
לפני חזרה לפעילות מאומצת כולל תחרותית יש לוודא:
1. העדר הצרויות בעורקי הלב בחומרה שיכולה לפגוע בזרימת הדם ללב במאמץ
2. מבחן מאמץ מירבי* תקין (את הבדיקה יש לבצע תחת הטפול התרופתי הקבוע)
3. תפקוד שמור\תקין של הלב
4. חזרה הדרגתית לפעילות
5. יש להמנע מחזרה לפעילות מאומצת ותחרותית במהלך 3-6 חודשים לאחר צנתור לב כלילי טיפולי או לאחר התקף לב.
*מבחן מאמץ מירבי מוגדר כמבחן מאמץ הנעשה עד שהנבדק מציין שהגיע חמקסימום היכולת להמשיך ואינו תלוי בדופק מטרה!
טיפול במחלת לב כלילית ופעילות גופנית עצימה
עדות למחלת לב כלילית על רקע טרשת עורקים מחייבת, ללא קשר האם גורמת לתסמינים, טפול ומעקב הדוקים בגורמי הסיכון כולל טפול בסטטינים שתפקידם לא רק להוריד את רמת הכולסטרול אלא גם להקטין את הסיכון להתקף לב, איזון לחץ דם וסכרת, ירידה במשקל ושינוי תזונתי. חשוב לבצע מעקב סדיר וכן בדיקת מאמץ מקסימלית ואקוקרדיוגרפיה כל שנה. חלק חשוב ובלתי נפרד הוא המשך פעילות גופנית,
המהווה מרכיב חשוב ביותר באיזון גורמי הסיכון. לצורך כך, יש מקום להתאמה של הטפול התרופתי שמצד אחד יעזור באיזון גורמי הסיכון ומצד שני לא יפגע ביכולת לבצע פעילות גופנית!
כאשר קיימת עדות בבדיקות להפרעה בזרימת הדם ללב (בעיקר כאשר המטופל מקבל כבר טפול תרופתי)
והמטופל הספורטאי מעוניין מאוד לחזור לספורט מאומץ או תחרותי, יש לשקול צנתור לב וזאת מתוך אפשרות סבירה שצנתור טפולי יאשפר חידוש של זרימת דם תקינה ובהתאם חזרה לפעילות ספורטיבית מליאה.
==
פרופ’ שמואל פוקס
מנהל מערך הלב, מרכז רפואי שמיר (אסף הרופא)
מצנתר – בתי החולים הרצליה מדיקל סנטר ואסותא רמת החייל
מרפאה –קרדיוהיל, אסותא רמת-החייל, טל: 03-7644140