מתבלט.ת בין לעשות גשר רק בלסת אחת או לעשות בשתי הלסתות?
אורתודונטיה וטיפולי יישור שיניים (״גשר״) הם טיפולים שמקובלים מאוד בקרב בני נוער. בשנים האחרונות ישנה עליה במספר המטופלים המבוגרים (גיל 18 ומעלה), כך שהטיפולים האורתודונטים הם לא נחלתם של מתבגרים בלבד. הדרישה הגבוהה יותר בקרב בוגרים, מגיעה עם העליה הגבוהה במודעות לאסתטיקה ובעקבות השתכללות שיטות הטיפול האסתטיות שאלו הן השיטות הבלתי נראות. (למשל- אינויזליין invisalign, ריבועים שקופים-חרסינה, גשר פנימי-לינגוואלי)
ישנן סיבות רבות שבעטין מרכיבים גשר, אך ניתן לחלקן לשתי קבוצות עיקריות-
1. סיבות אסתטיות (שן מסובבת, רווחים בשיניים, שיניים צפופות, שן גבוהה וכ״ו…)
2. סיבות תפקודיות (סיבות המפריעות לפונקציה ולתפקוד התקין של הפה ומערכת הלעיסה-מנשך הפוך, מנשך פתוח וכ״ו…)
יתכן מצב שהמטופל מוטרד בגלל סיבה אסתטית, ואילו הרופא יהיה מוטרד בגלל סיבה תפקודית…
פעמים רבות המטופל הבוגר מגיע עם תלונה נקודתית באחת הלסתות, ויבקש לטפל רק בה, אבל למרות שהתלונן על משהו ספציפי, הרופא המומחה ימליץ על טיפול בשתי הלסתות, מה שיגרום לתהיה למה זה נחוץ?!
להלן הסיבות העיקריות שמצדיקות טיפול בשתי הלסתות:
א. טיפול בשתי הלסתות מאפשר לאורתודנט לבצע התאמה טובה יותר של שתי קשתות השיניים, האחת לשניה, כדי לאפשר יצירת סגר תקין ותפקודי. השיניים, למעשה, נסגרות האחת בתוך השניה כמו עלי ומכתש. יכולת התאמה זו מתאפשרת כאשר מטפלים בשתי קשתות השיניים, למרות שהבעיה נעוצה רק באחת מהן. אמנם הגורם התפקודי לא תמיד מטריד את המטופל, אבל אם כבר נכנסים לטיפול… מוטב שהסגר שיושג יהיה תקין והשיניים יתפקדו כראוי, בנוסף על חיוך משופר.
ב. כבני אדם, אנו נוטים לראות את הבעיה העיקרית, להתמקד באותה השן שמפריעה לנו בעין ובגללה הגענו לטיפול. יתכן שיש בעיות נוספות אחרות בפה ושיניים אחרות לא מסודרות, אך לא התמקדנו בהן ולא ראינו אותן. סביר שאחרי שתפתר הבעיה הנקודתית, והשן ש״הציקה״ לנו בעין הסתדרה, נראה בעיה אחרת ״להתפס״ עליה, בעיה שהייתה קיימת אך קודם לא שמנו לב אליה. זה עלול להיות מאוד מתסכל לטפל בבעיה אחת, לסיים את הטיפול ואז להתאכזב שלא טיפלנו בבעיה אחרת. מסיבה זו, (״אם כבר עושים גשר, אז כמו שצריך״) ייתכן שהאורתודונט ימליץ על גשר לשתי קשתות השיניים.
ג. לעיתים נרצה לטפל רק בשיניים העליונות, שרואים בחיוך. חשוב לדעת שככל שאנו מתבגרים, חלים שינויים במראה הפנים, בשפתיים ובלחיים. כפועל יוצא, אנו נחווה, עם הגיל, ירידה בחשיפת השיניים הקדמיות העליונות (בדיבור ובחיוך) ועליה בחשיפה של השיניים הקדמיות התחתונות. במצב כזה, ייתכן שבעיה שהייתה קיימת בשיניים החותכות התחתונות ולא נראתה בגיל צעיר, תהפוך לנראית ורלוונטית יותר בגיל מבוגר, ותפריע למטופל.
ד. לעיתים נרצה לטפל רק בשיניים התחתונות, שנוטות להצטופף עם הגיל. על אף שישנם מקרים שהדבר אכן אפשרי, בחלק מהטכנולוגיות הטיפוליות ובמצבים בהם יש מנשך עמוק (סגירה עמוקה של השיניים כך שהשיניים התחתונות לא נראות במלואן), הסגירה לא תאפשר הדבקה של קוביות על גבי השיניים התחתונות, עקב המגעים בין השיניים וסכנה של נפילת ריבועים או שחיקת שיניים. לצורך כך ישנם פתרונות אפשריים, ומומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל.
ה. הטיפול האורתודונטי הסטנדרטי, גם אם הוא מודבק רק על לסת אחת, לרוב ישפיע גם על הלסת השניה, כיוון שהשיניים מגיבות לשינויים בצורה דינמית ועלולות ל״חפש״ איזון סגרי חדש. במידה ומבוצע טיפול בלסת אחת, האורתודונט לא יוכל לשלוט על השינויים שיתרחשו בלסת הלא מטופלת, ולא יוכל ל״נהל״ את תזוזות השיניים בלסת ללא הגשר.
ההחלטה על טיפול אורתודונטי כרוכה במחשבה, והינה הוצאה כספית לא מבוטלת. מומלץ ללכת לאורתודונט מומחה שהוא בעל ידע נרחב, כישורים רבים ועבר הסמכה מקיפה, על מנת שיוכל להמליץ לכם על תוכנית הטיפול האופטימלית, והאם הטיפול המתאים הוא בלסת אחת או בשתיהן… 🙂
————————
ד”ר נועה פישר היא מומחית ליישור שיניים ולסתות
סיימה את לימודי רפואת השיניים באוניברסיטת ת״א בשנת 2005, את לימודי התואר השני M.Sc בהצטיינות באוניברסיטת ת״א בשנת 2014, ואת ההתמחות באורתודונטיה במחלקה לאורתודונטיה ומומי פנים מולדים בבי״ח רמב״ם בחיפה בשנת 2017.
עוסקת ביישור שיניים משנת 2013, עובדת כרופאה בכירה במחלקה לאורתודונטיה בבי״ח ״שיבא״ בתל השומר, במרפאות פרטיות באשקלון ובתל אביב, ובמספר מרפאות מכבידנט.