לעיתים קורה מצב שבו החניכיים כאילו נסוגות לאחור, חושפות את השיניים וגורמות להן להיראות גדולות יותר. מלבד העניין האסתטי הכרוך בכך, חשיפת פני השן לחיידקים מגדילה את הסיכון לשורה ארוכה של בעיות רפואיות: עששת (חורים בשיניים), רגישות לחום או לקור, כאבים ובמקרים קיצוניים אפילו הרס של השורש עצמו ובעקבותיו אפשרות לאבד את השן.
אם זה המצב – יתכן שמדובר באחת משתי תופעות רפואיות: נסיגת חניכיים או מחלת חניכיים.
מה ההבדל בין נסיגת חניכיים לבין מחלת חניכיים?
רבים נוטים לבלבל בטעות בין שני המושגים הדומים הללו, והסיבות מובנות: שתיהן תופעות שמתרחשות בחניכיים, ופעמים רבות נסיגת חניכיים אף יכולה להוות בעצמה תסמין של מחלת חניכיים; ובכל זאת, מדובר בשני דברים שונים:
- נסיגת חניכיים (בלעז: Gum Recession) הוא שמה של תופעה נפוצה שבמסגרתה רק רקמת החניכיים שעוטפת את השן נסוגה אל כיוון השורש של השן, ובכך השן נחשפת יותר ויותר.
- מחלת חניכיים (בלעז: פריודונטיטיס) הוא שמה של התופעה המתרחשת כאשר כל המנגנון המחזיק את השיניים נסוג: גם החניכיים, גם הרצועה המחברת את השיניים לעצם וגם העצם עצמה – והשורש של השן נותר ללא תמיכה.
נדגיש: לא כל נסיגת חניכיים פירושה מחלת חניכיים! יחד עם זאת, אם קיים חשד לאחת מן התופעות הללו יש לפנות אל רופא חניכיים לאבחון מקצועי והתאמת טיפול. ככל שרופא יקדים לאבחן את הבעיה, כך יהיה פשוט יותר לטפל בה בהצלחה.
תסמינים של נסיגת חניכיים ושל מחלת חניכיים
- לרוב, אם החניכיים נסוגות רק בצד אחד של השן (בדרך כלל באזור הקדמי), זהו מצב של נסיגת חניכיים. זה יכול לקרות גם אם מקפידים היטב על שגרת צחצוח שיניים, שימוש במי פה ובחוט דנטלי. הסיבה יכולה להיות, למשל, צחצוח אגרסיבי מדי. נסיגת חניכיים עלולה גם להביא לרגישות של השיניים למזון או משקה חם (קפה, תה) או קר (גלידה).
לעומת זאת, אם מופיעים התסמינים הבאים (במקום או בנוסף לנסיגת החניכיים), סביר להניח שמדובר במחלת חניכיים:
- דימום מן החניכיים במהלך צחצוח השיניים או ללא סיבה מובהקת לכאורה
- חניכיים נפוחות או בעלות גוון אדום יותר מן הרגיל
- ריח לא נעים מהפה
כשלעצמן, שתי התופעות לא כרוכות בכאבים, אלא רק בשלבים מתקדמים מאוד כאשר המצב של השן נהיה בלתי הפיך; ובמקרה כזה, לרוב נדרשת עקירה של השן הכואבת. לכן מוטב שלא לחכות עד שזה יתחיל לכאוב: ברגע שמורגשים אחד או יותר מן התסמינים שלעיל, יש לגשת בהקדם לרופא כדי שיאבחן האם מדובר בנסיגת חניכיים או במחלת חניכיים ויתאים את הטיפול הראוי.
גורמים למחלת חניכיים
הגורם הראשי למחלת חניכיים הוא חיידקים. כאשר הם מצטברים על השיניים והחניכיים, הם עלולים ליצור זיהומים ודלקות. חיידקים כאלה מצטברים כתוצאה מאי שמירה על היגיינת פה נאותה, כאשר גורמים נוספים, כגון שינויים הורמונליים בגוף (למשל כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות או במהלך הריון), סוגים שונים של מחלות, מתח נפשי או עישון וכו’, עשויים להחמיר את התגובה הדלקתית לחיידקים.
בנוסף קיים מרכיב תורשתי. החיידקים יכולים להיות הגורם למחלת חניכיים, אך חומרתה תושפע רבות מן הגנטיקה. למעשה, אם ידוע לאדם שיתכן ויש לו נטייה גנטית לחלות במחלת חניכיים, מוטב שיהיה במעקב של רופא חניכיים ואף יעודד את יתר בני משפחתו להיבדק.
גורמים לנסיגת חניכיים
הסיבה העיקרית לנסיגת חניכיים היא צחצוח שיניים שמתבצע בטכניקה לא נכונה; זאת משום שצחצוח שיניים אגרסיבי מדי, או במברשת שסיביה קשים מדי, עלול לפצוע את החניכיים ולהוביל לנסיגת החניכיים. לעיתים גם טיפול ליישור השיניים עשוי להוות גורם לנסיגת חניכיים, פירסינג (עגיל) בשפה או בלשון.
גורמים פוטנציאליים נוספים לנסיגת חניכיים יכולים להיות חריקת שיניים, טראומה סתימות, גשרים, כתרים או תותבות לא מתאימות וכדומה.
נסיגת חניכיים תלויה בגיל? ומה לגבי מחלת חניכיים?
באופן עקרוני נראה יותר אנשים מבוגרים שסובלים ממחלות חניכיים. זאת בגלל החיידקים שבחלל הפה שלהם: ככל שמתארך פרק הזמן שבו לא נשמרת היגיינת פה ראויה, ללא ביקורים סדירים אצל רופא חניכיים או שיננית, עם הרגלים בעייתיים כמו צחצוח לא נכון או עישון מוצרי טבק – כך גובר הסיכוי להתרחשותן של מחלות חניכיים.
יחד עם זאת, לעיתים הגורמים לנסיגת חניכיים או למחלת חניכיים הם תורשתיים או חיצוניים (כגון טראומה בעקבות תאונה) – כך שבהחלט ניתן לראות תופעות אלה גם אצל ילדים ונוער.
טיפול בנסיגת חניכיים ובמחלת חניכיים
לרוב, במחלת חניכיים ניתן לטפל בצורה שמרנית יחסית. הואיל וחיידקים הם הגורם העיקרי למחלה, נהוג לבצע ניקוי עמוק של כיסי החניכיים: במסגרתו מנקה הרופא את חלל הפה מחיידקים, אבנית ו/או רקמה דלקתית. טיפול זה מכונה בשפה המקצועית “הקצעות שורשים” ועשוי לעודד חיבור מחודש של רקמת החניכיים לשיניים. במקרים מסויימים יש צורך בניתוחי חניכיים. יש מספר סוגים של ניתוחים, כאשר הניתוחים מהדור החדש נקראים ניתוחי חניכיים רגנרטיביים וכוללים שימוש בחומרים ביולוגיים כמו אמדוגיין (Emdogain) ותחליפי עצם למיניהם.
אם מדובר בנסיגת חניכיים, דרך הטיפול היחידה היא באמצעות הליך כירורגי: ההליך הנפוץ יותר הוא ניתוח חניכיים שבו נלקחת רקמה רכה, בדרך כלל מן החיך, ומושתלת במקום שבו התרחשה נסיגת החניכיים. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית וכרוך בביצוע תפרים ותחושת אי נעימות בינונית למספר ימים. יש להדגיש שלא כל נסיגת חניכיים מצריכה ניתוח. לעיתים אפשר להסתפק במעקב בלבד. כל זה תלוי בחומרה של נסיגת החניכיים והמצב הכללי של רקמה רכה באתר. התוויה ברורה לניתוח השתלת חניכיים היא, למשל, הפרעה אסתטית בעקבות הנסיגה, דלקות חוזרות, רגישות גבוהה לקור \ חום והחמרה בנסיגה לאורך זמן.
נדגיש כי גם לאחר ניתוחים תמיד קיים סיכוי שהתופעה תחזור שוב; בעיקר אם יש נטייה גנטית, אבל לא רק. לכן חשוב להישאר במעקב אצל שיננית (ביקור בכל שלושה חודשים) ואצל רופא חניכיים (ביקור בכל שלושה עד שישה חודשים), על מנת לזהות אם יש אתר בחניכיים שמדרדר ולטפל בו נקודתית לפני שהמצב מחמיר ויש צורך בניתוח חוזר או עקירה.
האם אפשר למנוע נסיגת חניכיים או מחלת חניכיים?
שמירה על היגיינת חלל הפה, צחצוח שיניים בטכניקה נכונה ובאופן קבוע, ביקורים סדירים אצל רופאי שיניים ושיננית ובעת הצורך ביקור אצל רופא חניכיים – כל אלה אמורים לסייע לכל אחת ולכל אחד לצמצם את אוכלוסיית החיידקים בפה, ולהקטין את הסיכויים לזיהומים, דלקות או מחלות חניכיים. ואם בכל זאת החלו תופעות של מחלת חניכיים – חשוב להתחיל לטפל בה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע את החמרתה.
גם אם קיימת נטייה גנטית לנסיגת חניכיים או למחלת חניכיים במשפחה, אפשר למנוע את התופעה באמצעות תחזוקה מקצועית מיוחדת. לדוגמה, יתכן שאדם עם נטייה גנטית לחלות במחלות חניכיים יזדקק לטיפולים תכופים יותר של הקצעות שורשים, ואולי אף לעבור ניתוח לצמצום כיסי החניכיים.
בשורה התחתונה, גם אצל אנשים בעלי נטייה גנטית למחלת חניכיים, סילוק חיידקים שגורמים למחלה מביא, במרבית המקרים, לכך שמחלת החניכיים איננה פעילה עוד. נותר רק לדאוג לסילוק החיידקים שגורמים למחלת החניכיים באמצעות שמירה על הגיינת חלל הפה בבית, בשילוב עם ניקוי מקצועי אצל שיננית ו\או רופא חניכיים.
===
ד”ר יבגני ויינברג הינו מומחה למחלות חניכיים (פריודונט) והשתלת שיניים.