בעשורים האחרונים, התקנת שתלים דנטליים הפכה לפרוצדורה שגרתית ברוב המוחלט של מרפאות השיניים, הן להשלמת חסר שן בודדת והן להשלמת אזורים שלמים בפה, עד כדי שחזור כל השיניים בלסת העליונה והתחתונה באמצעות שתלים.
על-פי הספרות המדעית, להתקנת שתלים דנטליים סיכויי הצלחה גבוהים של למעלה מ- 95% למשך 10 שנים (כלומר, אחרי 10 שנים, 95 מתוך 100 שתלים ימשיכו לתפקד בפה), אך למרות זאת, ישנם שתלים שנכשלים, כאשר הכשלון יכול להתרחש בנקודות זמן שונות לאורך חיי השתל ולנבוע מגורמים שונים.
אז מה עושים כששתל נכשל?
התשובה תלויה בגורם לכישלון ובנקודת הזמן בה התרחש.
שתל ש”לא נקלט”
במקרה הזה, השתל שהותקן אינו משיג יציבות בתוך עצם הלסת, בין אם בסמוך למועד התקנת השתל ובין אם לאחר פרק הזמן שמקובל לחכות לפני ביצוע הכתרים (3-6 חודשים). שתל כזה יהיה נייד ולא יציב, ולא יאפשר המשך טיפול ושיקום על-גביו.
יש לציין שלא כל מקרה של שתל שלא נקלט מלווה בכאבים, לכן לא ניתן לדעת בוודאות אם השתל נקלט או לא לפני שמבצעים בדיקה קלינית ורנטגנית בסמוך למועד ביצוע הכתרים.
מה עושים אם השתל לא נקלט?
במקרים של אי קליטת השתל הפתרון המקובל הוא הוצאת השתל, המתנה של מספר שבועות והערכה מחדש של מצב העצם. במרבית המקרים ניתן להתקין שתל חוזר ללא צורך באוגמנטציה (“השתלת עצם”). ואומנם, במצבים מסויימים נדרשת פרוצדורה כירורגית נוספת לפני התקנת השתל החדש, שמטרתה לשפר את כמות ואיכות העצם לקראת ההשתלה.
ניתן לחזור על ביצוע שתל חוזר מספר פעמים. עם זאת, אחוזי ההצלחה של השתלה חוזרת נמוכים יותר, וזאת מכיוון שהגורם לכישלון עלול להשפיע גם על השתל החוזר.
שתל שהחניכיים סביבו מודלקות
לא רק שיניים טבעיות עלולות לסבול ממחלת חניכיים, אלא גם שתלים דנטליים. מחלת החניכיים סביב שתלים מתבטאת ביצירת כיסי חניכיים וספיגת עצם הלסת שמעגנת את השתל, עד כדי אובדן מלא של האחיזה ואובדן היציבות של השתל. יצירת כיסי החניכיים סביב שתלים, כמו גם סביב שיניים, מביאה להצטברות הזיהום החיידקי בעומק הכיסים שלא ניתן לסלקו ביעילות. זה נובע מכך שככל שכיס החניכיים עמוק יותר, הגישה לסילוק הזיהום שבתוכו היא מוגבלת יותר. הזיהום מוביל להתקדמות הדלקת וכתוצאה מכך, לספיגת העצם סביב השתלים.
ישנם הבדלים מהותיים בין השתלים לשיניים הטבעיות. אחד ההבדלים הוא בכך שהשן נהנית מהגנה של מערכת החיסון, דבר שאינו קיים בשתל. לכן, דלקת חניכיים סביב שתלים מתקדמת מהר יותר מאשר סביב שיניים, גורמת לנזק רב יותר לעצם של הלסת וחמור מכך, הטיפול בה פחות יעיל מאשר הטיפול במחלת החניכיים סביב שיניים. בין היתר, זה נובע מהמבנה התבריגי והמחוספס של השתל שמקשה על סילוק הזיהום בין התבריגים ובתוך החרירים המיקרוסקופיים שעל גבי פני השטח של השתל, המספקים מחסה לחיידקים.
מה עושים עם שתלים שכבר קיימת פגיעה בעצם סביבם?
אם הפגיעה היא לא ברמה חמורה, ניתן “לתחזק” את השתל הישן בפה באמצעות טיפולים שמרניים כגון ניקוי מכני (דומה לטיפול של הקצעות שורשים) והנחה של תכשירים רפואיים שונים המשחררים חומרים אנטיבקטריאליים במשך תקופה ארוכה, ו\או באמצעות טיפולים כירורגיים שמאפשרים גישה ישירה לשתל הפגוע, סילוק הרקמה הדלקתית, ניקוי השתל (מכני, באמצעות מכשירים מיוחדים וכימי, באמצעות חשיפה לחומרים המחטאים את פני שטח השתל), ובמקרים מסויימים גם השתלת עצם.
יחד עם זאת, במקרים של ספיגת עצם חמורה הרופא ישקול עקירת השתל, וזאת כדי לעצור את המשך הפגיעה בעצם הלסת ולאפשר שיקום באמצעות שתל חדש.
שתל ישן ש”מתנדנד”
זוהי החמרה של המצב המתואר בסעיף הקודם, כאשר במקרה הזה, הרס העצם סביב השתל נרחב עד כדי כך שהשתל מאבד את היציבות שלו.
מה עושים אם השתל הישן איבד את היציבות שלו?
במקרה זה, הפתרון היחיד הוא הוצאת השתל הישן, סילוק הדלקת מהאתר המזוהם, המתנה של מספר חודשים לריפוי העצם ולאחר מכן ביצוע שתל חוזר.
ככלל, כשלון של שתלים בעקבות מחלת חניכיים מוביל לירידה בנפח העצם באזור בו בוצעה ההשתלה. ככל שספיגת העצם סביב השתל הישן חמורה יותר, כך עולה הצורך בפעולות כירורגיות מורכבות יותר לשחזור העצם החסרה לפני ביצוע שתל חוזר. במקרים רבים, אובדן העצם הוא כה חמור וקיצוני שנדרשים ניסיון וידע נרחבים על מנת להתמודד בהצלחה עם הקושי הנוסף. כאן נכנס לתמונה רופא השיניים המומחה לפריודונטיה (מומחה לרפואת חניכיים).
מומחה לרפואת חניכיים הוא תואר המוענק על ידי משרד הבריאות לרופא שיניים אשר נוסף על 6 שנות לימודי רפואת השיניים עבר מסלול לימודים והכשרה ארוך (5 שנים נוספות) במחלקת התמחות המוכרת ע”י משרד הבריאות, שבו התמקצע בפרוצדורות כירורגיות בחלל הפה, בפרט בניתוחי חניכיים, התקנת שתלים דנטליים, השתלת עצם והרמת סינוס.
למומחה ברפואת חניכיים יש כלים מגוונים להתמודדות מוצלחת עם מצבים קליניים לא פשוטים באמצעות טכניקות ניתוחיות ושיטות טיפול מתקדמות. לדוגמא, שימוש בבלוקים של עצם שמקורם באתר אחר בפה המטופל, השתלת חניכיים שמטרתה למנוע כשלון השתל החוזר בעתיד, התמודדות עם הפרעות אסתטיות המלוות את כשלון השתלים במקרים רבים וכו’.
במידת הצורך, טיפולים כירורגיים מורכבים מתבצעים תוך שימוש בשיטות הרדמה מתקדמות נוסף על ההרדמה המקומית, ביניהן טשטוש (סדציה הכרתית) ואף הרדמה כללית.
ישנם גורמים רבים המשפיעים על הצלחה או כישלון הטיפול באמצעות שתלים, ביניהם בריאותו הכללית של המטופל, מצב העצם באתר ההשתלה וכמובן התחזוקה השוטפת של השתלים לאחר התקנתם ושיקומם. הקפדה על היגיינה טובה וביקורים תכופים אצל השיננית ורופא השיניים משפרים את סיכויי ההצלחה, הן של השתל הישן והן של השתל החדש, ויכולים למנוע צורך בטיפול חוזר.