מולוסקום קונטגיוזום, ובעברית מוֹלוּסְקוּם מִדַּבֵּק זיהום הנגרם על ידי וירוס אבעבועות (וירוס molluscum contagiosum). תוצאת הזיהום היא בדרך כלל מחלת עור שפירה וקלה המאופיינת בנגעים (יבלות) העלולים להופיע בכל מקום בגוף. היבלות בד”כ חולפות תוך 6-12 חודשים, ללא צלקות, אך קיומן לעיתים יארוך עד 4 שנים.
הנגעים, המכונים Mollusca, הם קטנים, מוגבהים, ובדרך כלל לבנים, ורודים או בצבעי בשר עם גומה או בור במרכז. לעתים קרובות יש להם מראה פניני. הם בדרך כלל חלקים ומוצקים. אצל רוב האנשים הנגעים נעים בערך בגודל של ראש סיכה ועד מחק עיפרון (קוטר 2 עד 5 מילימטרים). הם עלולים להיות מגרדים, כואבים, אדומים ו / או נפוחים.
היבלת עלולה להופיע בכל מקום בגוף כולל הפנים, הצוואר, הידיים, הרגליים, הבטן ואזור המין, לבד או בקבוצות. הנגעים נמצאים לעתים רחוקות בכפות הידיים או בכפות הרגליים.
הנגיף שגורם ליבלות מתפשט ממגע גופני ישיר בין אדם לאדם ודרך חפצים מזוהמים, במקרה של המולוסקום זה יכול לכלול מצעים כמו ביגוד ומגבות, ספוגי רחצה, ציוד לבריכה וצעצועים. הסברה כי הוירוס יכול להתפשט בשימוש בבריכות שחייה, אמבטיות, סאונות או סביבות רטובות וחמות ציבוריות אחרות, לא הוכחה מעולם. סביר יותר כי הנגיף מופץ על ידי שיתוף מגבות ופריטים אחרים סביב בריכה או סאונה מאשר דרך מים.
הדבקה עצמית לחלקים אחרים בגוף מתרחשת על ידי נגיעה או גירוד של נגע ואז נגיעה במיקום נקי.גם גילוח יכול להפיץ את הנגיף בגוף.
יבלת יכולה לעבור מאדם לאדם על ידי מגע מיני. על כן המחלה נחשבת מחלת מין- ובמקרה של ילדים יש צורך לברר גם התעללות מינית.
נגיף ה- molluscum contagiosum נשאר בשכבת העור העליונה (אפידרמיס) ואינו מסתובב בכל הגוף; לכן, הוא אינו יכול להתפשט באמצעות שיעול או עיטוש. כמו כן, ברגע שהנגעים נעלמים הנגיף נעלם ואין אפשרות להפיץ אותו לאחרים. Molluscum contagiosum אינו דומה לנגיפי הרפס, העלולים להישאר רדומים (“ישנים”) בגופך לתקופות ארוכות ואז להופיע שוב.
גורמי סיכון
מי נמצא בסיכון לזיהום?
Molluscum contagiosum שכיח ביותר בילדים בגילאי 1 עד 10, אולם הינו שכיח מספיק באוכלוסיה הרגילה, כך שתוכלו למצוא אותו עליכם או על קרובי משפחתכם. אנשים בסיכון מוגבר לחלות במחלה כוללים: אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת (כלומר אנשים נגועים ב- HIV או אנשים המטופלים בתרופות נוגדות מערכת חיסון) נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במולוסקום. במקרים אלו הגידולים עשויים להיראות שונים, גדולים יותר וקשים יותר לטיפול.
אטופיק דרמטיטיס עשוי גם להוות גורם סיכון להופעת יבלות בגלל שברים תכופים בעור. אנשים הסובלים ממצב זה עשויים להיות נוטים יותר להפיץ את היבלות לחלקים אחרים בגופם מאותה סיבה.
אנשים שחיים באקלים חם ולח במקום בו צפוף תנאי המחיה.
אפשרויות טיפול
מולוסקום הינה מחלה המוגבלת על ידי עצמה (SELF LIMITED) אצל אנשים בריאים, ולכן הטיפול עשוי להיות מיותר. עם זאת, נושאים כמו אסתטיקה, תחושת גרד מתמשכת והרצון למנוע העברה עשויים להניע טיפול. נגעים הנמצאים באזור איברי המין (על או ליד הפין, הפות, הנרתיק או פי הטבעת). ניתנים להסרה פיזית. באמצעים של הקפאת הנגע בחנקן נוזלי (קריותרפיה), מחט חשמלית וטיפול בלייזר. אפשרויות אלה מהירות ודורשות רופא מיומן. חלקן נעשות בהרדמה מקומית ועלולות לגרום לכאב, גירוי וצלקות לאחר הפרוצדורה.הסרה עצמית של הנגעים או הנוזל בתוכם עלולה להדביק חלקים אחרים בגוף או להסתכן בהפצת היבלות לאחרים. שריטה או גירוד של העור עלולים לגרום לזיהום חיידקי משני.
טיפול על ידי סימטידין (Cimetidine) או בשמה השני- טגמנט, יעילה לרוב אצל ילדים, מכיוון שהיא בדרך כלל פחות מכאיבה וניתנת על ידי ההורים בבית בסביבה פחות מאיימת. עם זאת, סימטידין אינו יעיל למולוסקום של עור הפנים.
קרם פודופילוטוקסין או קונדילוקס (0.5%) אמין כטיפול ביתי, אך אינו מומלץ לנשים בהריון בגלל רעילות משוערת לעובר. יש לטפל בכל נגע בנפרד מכיוון שההשפעה הטיפולית היא מקומית.
חולים עם פגיעה במערכת החיסון יגיבו פחות טוב לטיפולים המסורתיים, ויצליחו פחות בהשגת שליטה ארוכת טווח בהדבקה. בחולי HIV עם ספירת תאי CD4 תתפתח לרוב מולוסקום נרחבת של הפנים רחבה אשר הפכה לסמן למחלת HIV קשה. עד כה, טיפולים הממוקדים לחיזוק המערכת החיסונית הוכיחו את הטיפול היעיל ביותר עבור רכיכת רכיכות בקרב אנשים חסרי מערכת חיסון. במקרים קיצוניים נעשה שימוש באינטרפרון תוך-ורידי לטיפול בנגעי פנים בחולים אלו. עם זאת, תופעות הלוואי הקשות והלא נעימות של אינטרפרון, כמו תסמינים דמויי שפעת, רגישות במקום, דיכאון ועייפות, הופכים אותו לטיפול פחות רצוי.
מְנִיעָה-
מניעה של הדבקה והתפשטות של מולוסקום קלה. היא כוללת בעיקר שמירה על הגיינה נאותה, מניעת מגע ישיר עם היבלות או עם תוכנן, מניעה של החלפת ציוד הגייני בין אנשים שונים והימנעות מגילוח או גירוד של יבלת קיימת. במידה ומצאת יבלת בודדת- חבישה שלה תמנע הדבקה לאיזורים אחרים בגוף.
השפעה לטווח ארוך
בד”כ לא קיימת השפעה לטווח ארוך – וצלקות הן נדירות במקרה זה. לעיתים היבולות עלולות להיפצע ולהזדהם מחיידקי העור- ואז קיימת אפשרות של נזק משני וצלקת. ההשפעה החשובה ביותר שיש לזכור של מולוסקום- היא שהוא אינו מונע הדבקה חוזרת לאחר שהחלמת- ולכן יש להקפיד על הגיינה גם לאחר שהחלמת.