הסחוס הינו רקמת חיבור המכסה את מפרקי הגוף, כולל הברך. תפקידו של הסחוס הוא ליצור משטח חלק על פני המפרק, למניעת חיכוך, לעשות לובריקציה (הרטבה) של המפרק ולבלום זעזועים.
לסחוס יש מגבלות משמעותיות: חוסר באספקת דם, ניקוז לימפטי ועצבוב. לכן, אין לסחוס יכולת תיקון עצמי.
את הנגעים הסחוסיים אפשר לחלק לשני חלקים:
* נגעים פוקאליים הנגרמים כתוצאה מטראומה
נפוץ בעיקר בקרב צעירים פעילים ובספורטאים, בטווח הגילאים 15-40.
* נגעים הנגרמים מהליכי שחיקה
נזקים הנגרמים מאוסטיאוארטריטיס ושחיקת הברך- בעיקר במבוגרים – מעל גיל 40-50 שנים.
השתלות סחוס מיועדות בעיקר לקבוצת הפציעות הפוקאליות – כאשר רק צד אחד של המפרק נפגע, בדרך כלל כתוצאה מחבלות טראומטיות, עם נזקים שאינם שחיקתיים. הטיפול בנזק מושפע מהדירוג של הנזק הסחוסי (0-4) ומאפיון הנזק (מיקום הנגע, גודלו וצורתו).
טיפול בנגעי סחוס פוקאליים מהווה אתגר טיפולי לרופאי הספורט ומנתחי הברכיים, וזאת עקב העובדה כי גם בשיטת הכי טובות, הגוף יוצר סחוס צלקתי, עם איכות ועמידות פחות טובה מהסחוס המקורי של הגוף. סחוס צלקתי זה הינו חלש יותר מבחינה מכנית, לכן צפויה התפתחות שחיקה מוקדמת של הברך.
שיטות הטיפול בנזקי סחוס פוקאליים:
עד לאמצע שנות ה-90 נפוצו שיטות טיפול שונות, דוגמת שטיפה של הברך או חירור של העצם ע”י מכשירים חמים.
החל מסוף שנות ה-90 החלו לטפל בשיטת המיקרו-שברים- חירור של הנגע הסחוסי ע”י מכשיר מיוחד. במטרה לגרום לדימום וליצירת קריש דם בנגע, וזה יוצר רקמת סחוס צלקתית במקום.
על מנת לבצע השתלת סחוס קיימים תנאי בסיס שחייבים להתקיים:
ציר המפרק תקין,
העדר קרעים של המיניסקוס
יציבות שמורה של המפרק [בעיקר מפרק הברך]
הצליח לראשונה בשנת 1994 לבצע השתלת סחוס עצמונית, עם קיבוע Matts Brittberg
של הסחוס בשיטה מסובכת יחסית, עם הרבה סיבוכים לאחר הניתוח.
שיטת המוזאיקופלסטיה:
הרופא קוצר גלילים של סחוס-עצם סובכונדרלית מאזור שאינו נושא משקל, ומשתיל אותם לתוך הנגע הסחוסי אשר הוכן מראש כדי לקלוט גלילים אלו. גם לשיטה זו ישנם סיבוכים מסוימים, וגם היא גורמת ליצירת סחוס צלקתי.
שתי השיטות הנפוצות ביותר כיום כמעט ואינן מבוצעות בארץ, למרות כי המחקרים מוכיחים כי מבחינה קלינית כמעט כל החולים חוזרים לתפקוד כמעט זהה למצב לפני הפציעה, וגם הסחוס הנוצר ברובו [75% ומעלה] הינו היאליני (זהה לסחוס המפרק) ולא צלקתי:
שיטת MACI
שימוש בממברנה של תאי סחוס שנלקחו מהברך ותורבתו . השיטה מבוצעת בשני שלבים, תוצאותיה טובות בין 5-10 שנים, עם יצירת סחוס היאליני באחוזים יותר גדולים, וכן שיפור היכולת לחזרה מהירה יותר לשגרה ולפעילות ספורט.
שיטת AMIC
בשיטה זו, ההשתלה מבוצעת בשלב אחד. הגוף יוצר סחוס על ידי תאי האם שלו. מבוצע ניקיון של הנגע הסחוסי, חירור של מיטת הנגע – במטרה להוביל דם אל מכתש הנגע, ואז מודבקת ממברנת קולגן, עם דבק טבעי, המאפשר צמיחת סחוס מתאי הדם של החולה עצמו. גם לשיטה זו תוצאות טובות, הנשמרות בטווח 5-10 שנים
בשנים האחרונות פותחה שיטה חדשה בגרמניה להשתלת סחוס בארטרוסקופיה:
AUTOCART
בשיטה זו נאסף הסחוס משולי הנגע הסחוסי וכן מאזור שאינו נשא משקל בברך, סה”כ נפח של 1 סמ”ק. רקמה זו מוכנסת למכשיר מיוחד ונטחנת לדייסה עדינה, בקוטר של 1 מ”מ. במקביל, במהלך הניתוח נלקח דם מהחולה לצורך הכנת פלזמה. מהסחוס אשר נטחן נוצר פיברינוגן, אשר יחד עם הפלזמה יוצרים דבק ביולוגי להדבקת הסחוס. לאחר ניקוי הנגע הסחוסי והכנת הסחוס והפלזמה, מוכנס הסחוס הטחון ע”י צינורית מיוחדת, מפוזר בזהירות בכל הנגע, ולאחר מכן מוזרק “הדבק” הביולוגי אשר הוכן מהפלזמה ומהפיברינוגין של החולה.
לפי הדיווחים בספרות וע”י ממציאי השיטה, קיים אחוז מאוד גבוה של הצלחה וחזרה לתפקוד כמעט תקין לחלוטין, כולל פעילות ספורט מלאה, לאחר חצי שנה.
יתרונות השיטה הינם: ניתוח ארטרוסקופי אחד, קצר, אינו דורש כל הכנה, משתמש בסחוס ובפלזמה של החולה, ללא תוספת חומרים מבחוץ. חשיבות נוספת הינה עלות נמוכה יחסית של הפרוצדורה.
תמונות:
הנגע הסחוסי לפני תחילת תהליך ההשתלה
ניקוי הנגע הסחוסי- איסוף הסחוס החופשי, חשיפת העצם, הגעה לשוליים יציבים – מכתש
הכנסת הסחוס המוכן ע”י צינורית ייעודית ופיזורו בנגע
הכנת הסחוס להשתלה
השלמת ההשתלה- הסחוס ממלא את כל הנגעה הסחוסי, מעליו הוזרק דבק ביולוגי אשר הוכן מהסחוס ומהפלזמה של החולה.
שיקום:
אשפוז
למשך לילה אחד. מגן ברך ביישור. אסוק לדרוך על הרגל המנותחת למשך חודש וחצי.
תחילת
כיפוף הברך תוך יומיים, עולים בהדרגה. דריכה חלקית לאחר 6 שבועת, ולאחר שבועיים
נוספים דריכה מלאה. חזרה להליכה רגילה לאחר כחודשיים, ריצות לאחר 4-5 חודשים. חזרה
לפעילות מלאה כולל משחקי מגע בין 6-7 חודשים.
===
ד”ר מאזן פלאח הינו אורתופד מומחה לניתוחי ברכיים ורפואת ספורט